I am back!

והוצאתי את היומן הישן מכוסה באבק, וכתבתי... I am back!
הייתי במקום אפל מאוד, לא פריצות דרך, לא הארות, רק פחדים ופחדים ופחדים...
הפסקתי לאמן ולהתאמן, שקעתי ברחמים עצמיים, התנתקתי מאנשים הסתגרתי בעצמי. בחוץ היה אביב, היה קיץ, היה סתיו, אבל בשבילי הכל היה אותו דבר, כלום!
את רוב ימי העברתי בפיג'מה בבית, לעשות את הדבר הכי קטן (לרדת לקנות חלב) הפך למשימה בלתי אפשרית. עשיתי את המינימום שצריך, אבל לא רציתי כלום!
עישנתי הרבה ושתיתי הרבה קפה. צפיתי בערך בכל מה שיש זמין אונליין, סדרות, קומדיות רומטיות וכמובן סרטי דיכאון. רוב הימים לא הצלחתי להתרכז מספיק כדי לקרוא, גם לא היה לי כוח לרדת לים, ובכל מקרה השקיעות איבדו את ההשפעה אליי. שום דבר, לא מוזיקה, לא שקיעה מדהימה, לא אנשים,לא באמת שימח אותי, המחשבות לא עזבו אותי לרגע.

ואז התחילה סערה, ועזבתי את עצמי בצד והתרכזתי באימי, היא הייתה צריכה אותי יותר. התגייסתי כולי לעזור, וחייכתי ותמכתי והייתי שמחה ואופטימית, בכאילו... וכעבור מספר שבועות/חודשים (מי סופר) הסערה חלפה ואני חזרתי למערת הדיכאון שלי, עייפה, חנוקה וסחוטה. ורק רציתי לישון כמה חודשים ואז להתעורר למציאות אחרת. וכל לילה הבטחתי לעצמי מחר יום חדש. וכל בוקר, רק לא רציתי שהיום יתחיל, רק רציתי לישון ולישון ולישון.

והיה צריך לחפש עבודה, אבל ממש ממש צריך! ולשיגרת, או נכון יותר חוסר שיגרת חיי הצתרפה החובה לקרוא מודעות דרושים בהייטק ,לשלוח קורות חיים וללכת לראיונות עבודה. וזה לא היה קל...

אם כן, חופשה אקזוטית זאת לא ממש הייתה. זה היה החופש הכי לא חופשי בחיי. למדתי משהו!
Annnnnnnnnnnnnnnndddddddddddd I AM BACK!!!

התחלתי לעבוד השבוע, בחברה קטנה עם אנשים טובים. העבודה בסוף מצאה אותי.
ואני פוגשת את אש לבירה וכדורגל.
ואני רוצה מיליון דברים, ויש הרבה אנשים שלא ראיתי, והתגעגעתי!
והיום העברתי כמה שעות בחוץ במהלך היום והערצתי את השמיים הכחולים והשמש המלטפת.

והחיים יפים!!! גם אם אני לא תמיד מצליחה לראות את זה, החיים יפים!!!

אהוביי היקרים שחיבקו, הבינו, ופשוט היו שם! בזכותכם אני עדיין לא על פרוזק :-)

בלבלות

החלטתי שהגיע הזמן לצאת מהמחתרת... כבר תקופה ארוכה שלא כתבתי, לא לכם וחשוב יותר גם לא לעצמי. מיליון סיבות למה, אבל את מי זה מעניין...

"בלבלות" זאת כותרת טובה לחוויה העוברת אליי בחודשיים האחרונים. תקופה של חוסר וודאות הרהורים וערעורים . תקופה של חששות ופחדים... "הכל אפשרי" אמרתי לפני שלושה חודשים, והיום יש ימים בהם האמונה שלי בהכל אפשרי מתערערת.... מבחן האמונה, אה?

זה החודש השלישי שאני בבית... אני עושה קצת פרקטיקת אימון אישי ולומדת בקורס מתקדם להכשרת מאמנים (נרשמתי בסוף). חודש חגים, חודש הרהורים והינה אני בלי שום התקדמות ממשית ועם לחץ אמיתי להביא פרנסה. ומה קורה אז? אני משתתקת! טווח ראיית האפשרויות העומדות לפני נראה קטן וקטן יותר, ואני מרגישה שהלחץ סוגר אליי.

תוך חודשיים לכל המאוחר אני חייבת להיות במצב שיש לי הכנסה חודשית ברמה ממוצעת ולא נראה שאני יכולה להיות שם מעיסקי האימון. אני מנסה למצוא עבודה בתחום נושק לאימון או תחומים בהם כישורי האימון שלי יכולים להיות מועילים.עבודה עם אנשים, הנחיית קבוצות, הדרכה, ניהול וריכוז פרויקט חברתי, חברות יעוץ, וכו'. בינתיים גם הפעילות הזאת לא ממש מניבה פירות. וככה, לפחות פעם ביום אני מוצאת את עצמי באוטומט בודקת מודעות דרושים בהייטק...

אימון כדרך חיים, אמרתי. "לא לדבר על זה לעשות את זה!", אמרתי... ואיפה אני מול זה?

שוב אני פוגשת את הקירות בחיי, פחד, חוסר אמונה בעצמי, חוסר ביטחון...אני רוצה לברוח! ואז אני נרגעת, ועוד רעיון או כיוון באים לי לראש, אני אפילו מתלהבת לרגע, ואז זה שוב נעלם....אולי אני רוצה תוצאות מהר מידי, להתמיד זה לא הצד החזק שלי... אולי אני לא באמת רוצה? אולי אני לא עושה נכון? אולי אני עצלנית? ואולי, ואולי, ואולי.... בקיצור קטעים....
אז מה, פוסט מעורר השראה, לא? :-) ככה זה באימון, לא תמיד קל...

אבל אל תבינו אותי לא נכון, אומנם פרשת הדרכים בקריירה מעסיקה אותי לא מעט ומשפיעה על המצב הרוח הכללי שלי, אני עדיין זוכרת מה חשוב. בימים מתאגרים אלה אני מודה לאוהבים אותי שסובלים אותי, מעודדים אותי, מקבלים אותי ואוהבים אותי. אין על כוחה של אהבה!

אוהבת המון !
חיבוק,

נ.ב. אישה טובה שהיכרתי לאחרונה נתנה לי היום במתנה ציטטות והירהורים, אני מעבירה לכם...
"מסע תגליות אמיתי במהותו אינו חיפוש אחר נופים חדשים אלא קבלת עיניים חדשות" – מרסל פרוסט

חג שמח!

אנשים טובים, חג שמח!
אני מאחלת
בריאות,
שמחה,
אנשים טובים,
ואהבה!
זה המתכון הפשוט שלי לחיים יפים :-)

אני מאחלת לנו שפע, דווקא בימים כאלה של חוסר וודאות ושינויים חשוב לראות את מה שיש. ואני חושבת שיש לנו הרבה! תחשבו על אנשים יקרים לליבכם, תחשבו על נוף או צליל שמדבר אליכם, החיים יפים בפשטותם. אני מאחלת לנו עשייה טובה! סיפוק והנאה!

באהבה גדולה!
חיבוק,

וזה מה שמנגן לי בבוקר אביבי זה :-)

A BRAND NEW DAY

לפני שבוע נגמר הקורס. מחר יום אחרון בעבודה, ומכאן על הלא נודע…

זוכרים את פרויקט פריצת הדרך שהצהרתי בתחילת הדרך לפני ארבע חודשים http://oksanahome.blogspot.com/2008/11/blog-post_25.html רשימה ארוכה של נושאים, אה... אם כן, לאן הגענו :-)
בתחום האישי חוויתי את פריצת הדרך המשמעותית ביותר, אחרי יותר מחמש שנות בדידות מצאתי אהבה. אהבה שממלאת, מבינה, מקבלת, מחבקת, מחזקת, מרגשת, ומרוממת. אני הגרסה הרכה השמחה, השלווה והשקטה יותר של אוקסנה :-)...
הכרתי גם הרבה אנשים טובים וחלקם הפכו לקרובים ומשמעותיים בחיי.

בתחום הקריירה גם כאן יש פריצות דרך. עזבתי עבודה שלא היה לי טוב בה. בזאת אני מסכמת עשר שנות בעולם התוכנה, ואני רוצה לחולל את עצמי מחדש! אני חוקרת לתוך מה מדבר אליי ומנסה לחשוב מחוץ לקופסא. לא בא לי לנהל מוצרי תוכנה יותר, לא בא לי! אני רוצה אנשים, ניהול, הנחיה, הדרכה, אימון???
וזה מביא אותנו לעוד פריצת דרך,תחילת סטאז' אימון. התחלתי לאמן וזה מאוד מרגש, אני עוד לא ממש בטוחה מה זה אומר להיות מאמנת, אני משתדלת להיות קשובה, אמיתית ופתוחה וזה חוזר אליי כהד מהמתאמנת המדהימה שלי. יש הרגשת סיפוק והתעלות רוח מכל פגישה כזאת. אה, וכמובן גם מיליון חששות ושאלות...
אני גם שוקלת להירשם להמשך לימודים להעמיק את מיומנויות האימון. ולהקדיש את השבועות הקרובים לניסוח פרויקט פריצת דרך בתחום הקריירה. השמך יבוא...
וכדי שלא הכל יראה כזה וורוד, בתחום בריאות הנפש והגוף אני מודה אני עדיין מזייפת ובגדול, מחויבות, מחויבות, מחויבות :-).
הדבר היקר מכל שאני לוקחת עבורי זה הפנמה של דבר בסיסי וברור

Happiness is not something ready made. It comes from your own actions.” – Dalai Lama

לא לדבר על זה לעשות את זה!

אימון עבורי זה
· דרך חיים של עשייה טובה/חיים טובים
· חקירה מתמדת על תוך עצמי. עבודה על פיתוח מחויבות כלפי עצמי והתמדה, מתוך שאלה "מה באמת חשוב לי?" "מה אני רוצה?".
· בחינה של הנחות יסוד, אמונות, הרגלים, אמיתות שהחזקתי בהם עד היום, הרי ה"אני יודעת הכל" שלי לא הביא אותי רחוק...
· עבודה על קבלה עצמית ואהבה, אני לומדת לראות את מה שיש בי ולהפסיק להתעסק בחסר, זה לא מקדם אותי...
· להתמיד בגישה חיובית בכל תחומי החיים, לשמור על פתיחות, על קבלת האחר באהבה, על ראש של "תלמיד סקרן" ולהתפלא מהחיים האלה. לחיות את החיים מתוך אהבה ושמחה!
אימון עבורי זה לחיות את החיים הטובים. זה לקחת אחריות על החיים שלי, לחיות בעשייה טובה ומחויבות, וליהנות מכל רגע! זה לחיות מתוך תשוקה, שמחה, חמלה, ואהבה. זה להיות מורי ולא לדבר מורי...

הקורס היה מסע מרתק ומעורר השראה, מין התעוררות. עכשיו מתחיל האימון האמיתי לחיות את זה,לא להיכנע לפחדים, לא להיתקע בלא עשייה. לא לשקוע במה יהיה? איך יהיה? לזכור תמיד שהחיים יפים!

רק טוב!

“You can turn the clock to zero, honey

I'll sell the stock, we'll spend all the money

We're starting up a brand new day” – Sting

שלום לאלו שעוד מידי פעם מציצים לבדוק אחר פוסט חדש, תודה על המחויבות שלכם :-)...
ולמה אני מחויבת? אני מחויבת לאהבה בימים אלה!
זאת מחויבות גדולה חברים, וכגודל המחויבות כך גודל התגמול ואני בעננים! אז ברור שאין לי זמן לשיתופים (ולא ניכנס לפרטים, חחח)...
אני רק רוצה להגיד ש
- אנשים שמחזיקים ידיים או מתמזמזים באמצע הרחוב לא מעצבנים אותי יותר, אני אחת מהם עכשיו
- ש"אישה יפה שלי" לא גורם לי לצחקוק אלה צמרמורת
- שזה מרגיע שיש את מי לשאול "יש חלב?"
- שלישון בחיבוק זה לא חונק
- שזה מדהים להיפתח, להתמסר, לקבל, ולהרגיש
- שהחיים יפים יותר יחד!

יאלה... אני חוזרת למשימות הקורס, מחויבות :-), שבועיים אחרונים לקורס, כל כך הרבה קורה, אבל על זה בפעם אחרת...

רק טוב ואהבה לכולם!

"כל מה שאני מבין, הבנתי רק משום שאני אוהב." לב טולסטוי, מלחמה ושלום

פריצת דרך

בערום מלא מול שלושים איש, בעומק של שלושים מטר אני מכריזה בקול רם על אוקסנה הגדולה.

להלן רשימה שהייתה על הלוח בסוף עשרים דקות אימון עם ע' ושנים של שיחות עצמי.
- אומץ
- הנעה
- ניסוח/חדות/בהירות
- יחסים אישיים
- כישורי ניהול
- כריזמה
- יודעת להצית חדר בהתרגשות
- מקשיבה
- נוגעת
- חכמה
- שליחה

עוד הוסיפו חבריי למסע
- כנות/אינטימיות
- מנהיגות
- דומיננטיות
- חוזק

וגם וחיזקו וחיבקו ועודדו, תודה לכם אנשים טובים! ותודה ע' על שיחת האימון העמוקה הזאת.

אני יצאתי הפוכה, אני גדולה? המממממממ
אני בלתי נסבלת, ממורמרת וחסרת סבלנות, ממש לא יודעת להקשיב, תמיד צודקת ויודעת הכל, אני לא מחויבת ולא מתמידה, אני לא לוקחת אחריות, אני עצלנית, ועוד... כן, הרבה שיחות מעצימות משהו, אה? לא ברת אימון בכלל, חחח....

אחרי הקורס, יצאתי לשתות בירה עם כמה חברים וכל הערב הייתי בלתי נסבלת, במיוחד רעה לאיש אחד טוב מאוד שנשאר סובלני וחייכן. ואז בשעת לילה מאוחרת סוף סוף הלנתי את ראשי על כתף חזקה, וכל הקולות נעלמו. חיבוק אמיתי, ולחישה "את מדהימה" עשו את העבודה.
והיום קמתי והרגשתי גדולה מהחיים! הסתכלתי על האיש לצידי וליבי התמלא גאווה והתרוממות רוח. ואז בחנתי את הרשימה והרגשתי מאוד מחוברת לכל מה שכתוב בה, ישנתי על זה לילה וזה עדיין אני.
ברור לי לגמרי שהחיים זה טאנגו ולפעמים אני גם ממורמרת, אבל את השיחה על עצמי אני בוחרת.
אם כן, אני מתחייבת בזאת להמשיך ולהתאמן בלהיות האוקסנה הגדולה, מה שבטוח זה שמבנה אימון מתאים כדי להגיע לשם יש לי. אהבה גדולה, אהבת יקירי, אהבת חבריי, אהבת מכריי, אהבת סובביי.

באהבה גדולה!

אוקסנה הגדולה :-)

One Two Three Bungy!!!

ואני קופצת שוב!
זוכרים את הקפיצה הקודמת?

Saturday, January 19, 2008
One, Two, Three, Bungy!!!

And I jump again!!!
You will find it ironic to read this post following the last one I wrote almost six month ago. I am out of business again! I gave a notice and I am officially unemployed again starting from the 27th of February. It didn't last long, a?Why am I leaving this time? Again, because of the same reason, and the reason is ME. I did the same mistake again, gave too much, got too involved… The HR lady called me a TOTAL person, and this is exactly my biggest problem. Well, at least this time I stopped myself after six months and not years. And I still have to do a lot of work with myself. So back to the search business with a little bit more clarity about who I am and what is more suitable for me…
http://oksana-s.blogspot.com/2008/01/one-two-three-bungy.html

צירוף מקרים מעניין... לפני קצת יותר משבוע הודעתי שוב בעבודה (אחרת הפעם) על החלטתי לעזוב.לאחר מסע ומתן סיכמנו על ה26 לפברואר כיום עבודתי האחרון חברה . מעגל קסמים, אה?
הפעם אני עוזבת אחרי כמעט שנה בחברה, ושוב בגלל אותה סיבה הנקראת אוקסנה :-).

ולאן הפעם? מי יודע... אל הלא נודע...
גם הפעם, אני יוצאת מודעת יותר למי אני ומה מתאים לי (או לא מתאים לי), ואני עדיין לא בדיוק יודעת מה אני רוצה. אני משתדלת לחשוב במונחי פריצת דרך, שליחות ויעוד. אני רוצה להאמין שה"הכל אפשרי!" ולשבור את מעגל הקסמים הזה.
אני רוצה לחיות לפי החזון שלי (נוסח כחלק ממשימות הקורס)
"לחיות מתוך מעורבות רגשית ותשוקה. לקיים קשר עמוק ואמיתי עם הסובבים אותי, מתוך הקשבה, הבנה, חיזוק, וחיבוק! "

ואם מישהו מכן יכול לתרגם את זה למקצוע, אני אשמח, חחח...

בנתיים, אני שומרת על רוח מרוממת ואופטימית, חושבת עתיד ולא עבר....

רק טוב!

אוקסנה